תקציר:
אקנה הוא מצב עור שכיח המשפיע על מיליוני אנשים ברחבי העולם, במיוחד במהלך גיל ההתבגרות. אקנה מאופיין בנוכחות של סוגים שונים של נגעים, כולל קומדונים, פפולים, פוסטולים, גושים וציסטות. מלבד לביטויים פיזיים, לאקנה יכולים להיות גם השפעות פסיכולוגית משמעותי, מה שמוביל למצוקה רגשית וירידה בהערכה העצמית. מאמר זה מספק סקירה מקיפה של אקנה, הכוללת את סוגים השונים, התסמינים (כולל פסיכולוגיים), סיבות להופעת אקנה, גורמי הסיכון, אבחנה, טיפול ושיטות המניעה של אקנה.
1. הקדמה:
אקנה וולגריס, המכונה בדרך כלל אקנה, הוא מצב עור דלקתי כרוני הפוגע בעיקר ביחידות הפילו-סביישס (pilosebaceous), המורכבות מזקיקי שיער ובלוטות החלב. האקנה מתבטא בדרך כלל כנגעים באשורי הפנים, החזה, הגב ובאזורים אחרים עם צפיפות בלוטות חלב גבוהה. אקנה מתחיל בדרך כלל במהלך ההתבגרות ועשויה להימשך בבגרות, בדרגות חומרה שונות. ההשפעה הפסיכו-סוציאלית של אקנה, כגון דימוי עצמי נמוך, דיכאון וחרדה, מדגישה את החשיבות של הבנה וניהול של מצב זה.
2. סוגי אקנה:
א. אקנה קומידונית: סוג זה של אקנה מאופיין בנוכחות של קומדונים פתוחים (ראשים שחורים) וסגורים (ראשים לבנים). הקומדונים נובעים מסתימת זקיקי שיער על ידי תאי עור מתים וזיעה. גורמים כגון ייצור מוגבר של זיעה ע"י בלוטות החלב, קרטיניזציה זקיקית לא תקינה וקולוניזציה של חיידקים תורמים להיווצרות קומדונים.
ב. אקנה דלקתי: אקנה דלקתית מתרחשת כאשר קומדונים הופכים לדלקתיים, מה שמוביל להיווצרות של פפולים, פצעונים וגושים. דלקת היא גורם מפתח בהתפתחות נגעים אלו, הכוללת הפעלת תאי מערכת החיסון, שחרור של מתווכים פרו-דלקתיים וחדירה של כדוריות דם לבנות (נויטרופילים ולימפוציטים). Propionibacterium acnes, חיידק הנפוץ על העור ממלא תפקיד חשוב בהפעלת התגובה הדלקתית.
ג. אקנה נודולוציסטי: אקנה נודולוציסטי מייצג את הצורה החמורה ביותר של אקנה הכרוך ביצירת גושים וציסטות עמוקים וכואבים הנובעים מקרע של זקיקים מודלקים עמוק בתוך העור. אקנה נודולוציסטי יכול להוביל לצלקות ויש לו השפעה מהותית על איכות החיים.
3. תסמינים של אקנה:
בנוסף לתסמינים הגופניים, לאקנה יכולה להיות השפעות פסיכולוגיות משמעותיות על אנשים. תסמינים פסיכולוגיים נפוצים הקשורים לאקנה כוללים מצוקה רגשית, נסיגה חברתית, דימוי גוף שלילי, הערכה עצמית מופחתת וסיכון מוגבר לדיכאון וחרדה. הבנה והתייחסות להשפעה הפסיכולוגית של אקנה הם מרכיבים חיוניים בניהול אקנה הוליסטי.
4. סיבות וגורמי סיכון לאקנה:
א. גורמים הורמונליים: אנדרוגנים, כולל טסטוסטרון, ממלאים תפקיד מכריע בגירוי פעילות בלוטות החלב, מה שמוביל לייצור מוגבר של זיעה שומנית. תנודות ברמות ההורמונים במהלך ההתבגרות, מחזורי הווסת והפרעות הורמונליות עשויות לתרום להתפתחות או להחמרה של אקנה.
ב. נטייה גנטית: גורמים גנטיים משפיעים על הנטייה של האדם לפתח אקנה. מחקרים זיהו גנים ספציפיים המעורבים בייצור זיעה מבלוטות החלב, דלקת ותפקוד מחסום העור, אשר עשויים לתרום להתפתחות אקנה.
ג. Propionibacterium acnes: חיידק נפוץ על העור, ממלא תפקיד בפתוגנזה של אקנה. החיידק מתיישב ביחידות הפילו-סביישס (pilosebaceous) ותורם לדלקת על ידי ייצור מולקולות פרו-דלקתיות והפעלת תגובה חיסונית.
ד. דלקת: מתווכים דלקתיים, כגון אינטרלוקינים, גורם נמק-אלפא (TNF-α) ופרוסטאגלנדינים, ממלאים תפקיד משמעותי בפתוגנזה של אקנה. דלקת תורמת להיווצרות נגעי אקנה, מגבירה את התגובה החיסונית, ועלולה להוביל לנזק לרקמות ולצלקות.
ה. גורמים סביבתיים: גורמים סביבתיים מסוימים עשויים להחמיר את האקנה או לתרום להתפתחותו. אלה כוללים חשיפה למזהמים, כמו זיהום אוויר ועשן סיגריות, שעלולים להגביר את הלחץ החמצוני והדלקת בעור. תרופות מסוימות, כגון קורטיקוסטרואידים או תרופות אנטי אפילפטיות, קשורות גם להתפרצות אקנה.
5. אבחון אקנה:
אבחון אקנה מבוסס בעיקר על הערכה קלינית. רופאי עור מעריכים את סוג וחומרת נגעי האקנה, מתחשבים בהיסטוריה הרפואית של המטופל ומבצעים בדיקה גופנית. הסיווג של חומרת האקנה, מערכת דירוג האקנה העולמית (GAGS) או מדד חומרת האקנה (ASI), עוזר להנחות החלטות טיפוליות. במקרים מסוימים, בדיקות נוספות, כגון תרביות חיידקים או הערכות רמת הורמונים עשויות להיות מומלצות כדי לשלול מצבים רפואיים בסיסיים או לקבוע נוכחות של גורמים תורמים.
6. טיפול באקנה:
א. טיפולים מקומיים: טיפולים מקומיים הם בדרך כלל הקו הראשון של טיפול באקנה. הם כוללים רטינואידים, כגון טרטינואין ואדפאלן אשר עוזרים לנרמל את הקרטיניזציה של הזקיקים ולהפחית את היווצרות הקומודונים. לבנזואיל פרוקסיד (מי חמצן) יש תכונות אנטיבקטריאליות ואנטי דלקתיות, בעוד אנטיביוטיקה מקומית, כגון קלינדמיצין ואריתרומיצין אשר פועלות נגד חיידק ה P. acnes. טיפולים משולבים, כגון שילובים במינון קבוע של בנזואיל פרוקסיד ואנטיביוטיקה או רטינואידים, עשויים לשפר את היעילות ולהפחית את העמידות לאנטיביוטיקה.
ב. תרופות מערכתיות: במקרים בינוניים עד חמורים רופא העור עשוי לרשום תרופות דרך הפה. אנטיביוטיקה דרך הפה, כגון טטרציקלינים או מקרולידים אשר פועלות נגד חיידק ה-P. acnes ומפחיתה דלקת. טיפולים הורמונליים, כגון אמצעי מניעה (גלולות) המכילים אתיניל אסטרדיול ואנטי-אנדרוגנים כמו ספירונולקטון עשויים להיות יעילים לנשים עם אקנה הורמונלי. איזוטרטינואין- רטינואיד פומי חזק שמור לאקנה קשה וסורר בשל תופעות הלוואי האפשריות שלו ודרישות מעקב וניטור קפדניות.
ג. התערבויות פרוצדורליות: רופאי עור עשויים להמליץ על התערבויות פרוצדורליות לאקנה, במיוחד במקרים עקשניים או חמורים. אלה כוללים פילינג כימי, מיקרו-דרמה, טיפול בלייזר, טיפול פוטודינמי ומיצוי קומדונים. הליכים אלה עשויים לסייע בפתיחת סתימת נקבוביות, להפחית דלקת ולשפר את מראה העור הכללי.
ד. טיפולים משולבים: טיפולים משולבים הכוללים טיפולים מקומיים או סיסטמיים שונים משמשים לעתים קרובות לטיפול בהיבטים מרובים של פתוגנזה של אקנה. התאמת משטרי הטיפול לצרכים האישיים והתאמת הטיפולים לאורך זמן יכולים לייעל את התוצאות.
ה. תמיכה פסיכוסוציאלית: לאקנה יכולה להיות השפעה עמוקה על הרווחה הרגשית של האדם. תמיכה פסיכו-סוציאלית, כולל ייעוץ וקבוצות תמיכה עשויים לעזור לאנשים להתמודד עם ההשפעות הפסיכולוגיות של אקנה ולשפר את איכות החיים הכללית.
7. מניעת אקנה:
א. שגרת טיפוח יומית: שמירה על שגרת טיפוח עדינה חיונית למניעת אקנה. זה כולל שימוש בחומרי ניקוי שאינם קומדוגניים, הימנעות מקרצוף אגרסיבי של העור ושמירת לחות העור עוזרים לתפקוד מחסום העור.
ב. דיאטה ואורח חיים: למרות שהקשר בין תזונה לאקנה מורכב, אימוץ תזונה מאוזנת עשירה בפירות, ירקות ודגנים מלאים מועיל בדרך כלל לבריאות העור הכללית. הגבלת מזונות ומוצרי חלב בעלי אינדקס גליקמי גבוה עשויה להועיל לאנשים מסוימים. ניהול סטרס באמצעות פעילות גופנית סדירה, שינה מספקת וטכניקות הפחתת מתחים עשויים גם הם לתרום למניעת אקנה.
ג. הימנעות מגירויים בעור: צמצום החשיפה לחומרים שומניים כגון מוצרי קוסמטיקה או מוצרי שיער מסוימים, יכולה לסייע במניעת התלקחות אקנה. בנוסף, הימנעות מתרופות שידועות כמחמירות אקנה, כגון קורטיקוסטרואידים, היא חשובה.
ד. פעילות גופנית סדירה: עיסוק בפעילות גופנית סדירה מקדם את זרימת הדם, מפחית מתח ומסייע בשמירה על בריאות העור הכללית.
לסיכום:
אקנה הוא מצב עור מורכב עם מספר גורמים שיכול להשפיע באופן משמעותי על הרווחה הפיזית והפסיכולוגית של האדם. הבנת הסוגים, התסמינים, הסיבות וגורמי הסיכון השונים הקשורים לאקנה חיונית לאבחון וטיפול יעילים. גישה מקיפה המשלבת טיפוח עור מתאים, התערבויות רפואיות ותמיכה פסיכו-סוציאלית עשויים לסייע בניהול אקנה ובשיפור איכות החיים. המשך מחקרים בנושא והגברת מודעות הם חיוניים להמשך קידום ההבנה שלנו וחידוד אסטרטגיות הטיפול באקנה.
מקורות:
1. Smith A, Williams J, Smith G. Psychological distress in acne: a systematic review. J Eur Acad Dermatol Venereol. 2017;31(12):2116-2125. doi:10.1111/jdv.14438
2. Zaenglein AL, Pathy AL, Schlosser BJ, et al. Guidelines of care for the management of acne vulgaris. J Am Acad Dermatol. 2016;74(5):945-973.e33. doi:10.1016/j.jaad.2015.12.037
3. Thiboutot D, Gollnick H, Bettoli V, et al. New insights into the management of acne: an update from the Global Alliance to Improve Outcomes in Acne Group. J Am Acad Dermatol. 2009;60(5 Suppl):S1-S50. doi:10.1016/j.jaad.2009.01.019
4. Layton AM, Knaggs H, Taylor J, Cunliffe WJ. Isotretinoin for acne vulgaris–10 years later: a safe and successful treatment. Br J Dermatol. 1993;129(3):292-296. doi:10.1111/j.1365-2133.1993.tb11822.x
5. Magin P, Adams J, Heading G, Pond D, Smith W. Psychological sequelae of acne vulgaris: results of a qualitative study. Can Fam Physician. 2006;52(8):978-979.
6. Holland DB, Jeremy AH, Roberts SG, Seukeran DC, Layton AM, Cunliffe WJ. Inflammation in acne scarring: a comparison of the responses in lesions from patients prone and not prone to scar. Br J Dermatol. 2004;150(1):72-81. doi:10.1111/j.1365-2133.2004.05729.x
7. Smith TM, Gilliland K, Clawson GA, Thiboutot D. IGF-1 induces SREBP-1 expression and lipogenesis in SEB-1 sebocytes via activation of the phosphoinositide 3-kinase/Akt pathway. J Invest Dermatol. 2008;128(5):1286-1293. doi:10.1038/sj.jid.5701177
8. Walsh TR, Efthimiou J, Dréno B. Systematic review of antibiotic resistance in acne: an increasing topical and oral threat. Lancet Infect Dis. 2016;16(3):e23-e33. doi:10.1016/S1473-3099(15)00527-7
9. Fabbrocini G, De Vita V, Pastore F, et al. The clinical relevance of serum levels of lipase and amylase in acne patients treated with isotretinoin. Dermatology. 2009;218(2):98-101. doi:10.1159/000174049
10. Bhate K, Williams HC. Epidemiology of acne vulgaris. Br J Dermatol. 2013;168(3):474-485. doi:10.1111/bjd.12149
11. Eichenfield LF, Krakowski AC, Piggott C, et al. Evidence-based recommendations for the diagnosis and treatment of pediatric acne. Pediatrics. 2013;131 Suppl 3(Suppl 3):S
163-S186. doi:10.1542/peds.2013-0490H
12. Layton AM. Top Ten List of Clinical Pearls in the Treatment of Acne Vulgaris. Dermatol Clin. 2016;34(2):147-157. doi:10.1016/j.det.2015.11.012
13. Dessinioti C, Katsambas A. The role of Propionibacterium acnes in acne pathogenesis: facts and controversies. Clin Dermatol. 2010;28(1):2-7. doi:10.1016/j.clindermatol.2009.03.011
14. Bhate K, Williams HC. Epidemiology of acne vulgaris. Br J Dermatol. 2013;168(3):474-485. doi:10.1111/bjd.12149
15. Kraft J, Freiman A. Management of acne. CMAJ. 2011;183(7):E430-E435. doi:10.1503/cmaj.090374
16. Spencer EH, Ferdowsian HR, Barnard ND. Diet and acne: a review of the evidence. Int J Dermatol. 2009;48(4):339-347. doi:10.1111/j.1365-4632.2009.04002.x
17. Goodman G. Cleansing and moisturizing in acne patients. Am J Clin Dermatol. 2009;10 Suppl 1:1-6. doi:10.2165/0128071-200910001-00001
18. Zaenglein AL, Pathy AL, Schlosser BJ, et al. Guidelines of care for the management of acne vulgaris. J Am Acad Dermatol. 2016;74(5):945-973.e33. doi:10.1016/j.jaad.2015.12.037
19. Burris J, Rietkerk W, Woolf K. Acne: the role of medical nutrition therapy. J Acad Nutr Diet. 2013;113(3):416-430. doi:10.1016/j.jand.2012.11.016
20. Lolis MS, Bowe WP, Shalita AR. Acne and systemic disease. Med Clin North Am. 2009;93(6):1161-1181. doi:10.1016/j.mcna.2009.09.001
MesoMD By Dr. Michaeli - ד"ר מיכאלי רפואה אסתטית 
כתיבת תגובה